<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ע"ה</h1>
<h2>דף עו.</h2>
סוף פרק כל שעה והעקר בפרק כירה. אית דאמרי דמאן דמערה מכלי רותח לכלי אחר אותו קלוח רותח שיורד לכלי (אחד) [אחר] ככלי ראשון דמי. אבל מה דמערה מכלי שני לכלי שלישי הוי כלי שני ודייק מלתיה ממה דקאמר ר"ש במשנה דשבת (מ"ב.) אילפס וקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכם תבלין אבל נותן לתוך הכוס או לתוך הקערה דהוי כלי שני וכתב דוקא כי שרי לתוך הקערה דהוי כלי שני ואינו מבשל הני מילי דנתן הרותח בקערה תחלה ואח"כ נתן בו התבלין אבל אם נתן בקערה התבלין תחלה ואחר כך שופך על התבלין הרות' כלי ראשון מקרי ואסור דהוי (מבטל) [מבשל] ומכאן דייק רבי' שלמה ז"ל שאם נותן מים על התרנגולת כדי למולג' אסורה מפני שהדם נצלה ומתבשל באברים. מדקאמר אבל נותן התבלין לתוך הקערה וכו'. לאחר שנתן בה המים רותחין דהכי ארחא. אבל אם נתן התבלין בקערה תחלה ואח"כ נתן המים מרותחין אסור שערוי ככלי ראשון. ואינו נראה כן דאם כן דיש חילוק בנתינת התבלין בקערה אמאי משוי חילוק המשנה בין אלפס לקערה בקערה עצמה יכול לשוויי חילוק. אלא לאו ש"מ דבקערה מותר בכל ענין לא שנא מים תחלה ולא שנא תבלין תחלה דעירוי לאו ככלי ראשון הוא. ולא מקרי כלי ראשון אלא כשמגעיל לתוך כלי רותח כדאמרי' במס' ע"א (ע"ו.) מניח יורה קטנה לתוך יורה גדולה ובעינן יורה גדולה מאי. ואמרי' התם דעבדין לה גדנפ' דלישא ולא אמר דישפוך עליה מים רותחין מיורה קטנה דנהוי ככלי ראשון ולא מיקרי הא כבולעו כך פולטו. ורבי' (יעקב) [שמואל] ז"ל כתב דאינו נראה מה שכתב ר"ש ז"ל דא"כ קשיא רישא לסיפא דקתני אלפס וקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין דוקא שהעבירן מרותחין אבל אם נתן התבלין בקדרה ואח"כ עירה עליהם מים הרותחין מותר ואת אמרת אסור ונראה לי רישא דוקא וסיפא דקתני אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי בין עירה כבר הרותחין בין לא עירה ואח"כ זרק התבלין על המים הכל מותר. וכל שכן שאם זורק על התרנגולת מים רותחין שלא בשלה שהרי שהי הנוצה עליה וכשרה. והא דאמרינן בזבחים (צ"ה:) וכלי חרש אשר תבושל בו לרבות את המערה שאם עירה דבר רותח של חטאת בכלי שטעון שבירה. לאו טעמה משום בישל אלא משום דבלע הכלי מן החטאת. והכי מצא ר' בגמרא ירושלמי' דקאמר שאם שפך רותחין על גבי תבלין מותר ומקשי עלה מההיא דזבחים (ומשבר הפך מפי') [ומשני הכי מפרש] רבינו שמואל. זה ספר הישר (סי' קצ"ד).
